"מנהג אבותיהם בידיהם"
מושג בעירובין דף קד
"נביאים שביניהם התירו.. ומנהג אבותיהם בידם"
לקראת סוף מסכת עירובין חשוב לי מאוד לאזן אולי את התחושה שרבים מרגישים..
כשנכנסים לפרטים הרבים בעירובין, מבינים שעירוב הוא דבר מאוד קשה לביצוע.. ונתון למחלוקות יסודיות המערערות את כשרות העירוב, והצורך לפתור את שיתוף היהודים והנוכרים כדי להתיר את הטלטול.
אך חשוב מאוד לציין.. שמצאנו בתחום הזה של עירובין התייחסוית קדומות מאוד להקל, ולדאוג בכל מקרה להקמת עירובין, גם כשלא ברור לגמרי תוקפם.. למשל:
* בשערי תשובה (סימן שמה. ה.) הביא על עיירות שיש בהם רשות הרבים שאי אפשר לעשות בהם דלתות אם לא מטעם המלך וגדוליו "והמחמיר יחמיר לעצמו ולא לאחרים.. והגדולים לא פקפקו בהתר הטלטול ועל זה נאמר אל תסג גבול עולם"
* כתב הטז: "בפי העולם מרגל עכשיו שאין לנו רשות הרבים.. ועל כן המחמיר יחמיר לעצמו ואין בידו למחות למה שנוהגין עכשיו כאותן הרבים שמקילים"
* החזו"א כתב שבמקומות שיש שטחים רקים מחוץ לעיר הדבר נחשב כקרפף הפוסל את העירוב "ונהגו העולם להקל"
* שאלו פעם את החזון איש: מדוע אם אתה סובר שהעירוב בבני ברק פסול, אתה מתיר לתקנו על ידי גוי בשבת? והוא ענה שכדי שכל המטלטלים לא יחשבו כמחללי שבת בפרהסיא יש לתקן גם עירובים פסולים.
* נפסק להלכה "הולכים אחר המיקל בהלכות עירובין ואבילות"
ועוד.. ועוד..
לסיכום לקראת סיום..
יש לעשות כל מאמץ שיהיה עירוב מקסימלי, אך גם עירוב שלא מגיע לכך.. ורבים הם.. אין להמנע מלהקימם ולתקנם..
כשם שנביאים התירו.. לשאוב ביום טוב גם כשהיה סיבה לאסור..
ומנהג אבותינו לטלטל גם כשהיה מקום לערער..
נ.ב. כמובן שהנאמר רק במקרים שאכן יש היתכנות הלכתית כל שהיא לסמוך על העירוב וד"ל.
"נביאים שביניהם התירו.. ומנהג אבותיהם בידם"
לקראת סוף מסכת עירובין חשוב לי מאוד לאזן אולי את התחושה שרבים מרגישים..
כשנכנסים לפרטים הרבים בעירובין, מבינים שעירוב הוא דבר מאוד קשה לביצוע.. ונתון למחלוקות יסודיות המערערות את כשרות העירוב, והצורך לפתור את שיתוף היהודים והנוכרים כדי להתיר את הטלטול.
אך חשוב מאוד לציין.. שמצאנו בתחום הזה של עירובין התייחסוית קדומות מאוד להקל, ולדאוג בכל מקרה להקמת עירובין, גם כשלא ברור לגמרי תוקפם.. למשל:
* בשערי תשובה (סימן שמה. ה.) הביא על עיירות שיש בהם רשות הרבים שאי אפשר לעשות בהם דלתות אם לא מטעם המלך וגדוליו "והמחמיר יחמיר לעצמו ולא לאחרים.. והגדולים לא פקפקו בהתר הטלטול ועל זה נאמר אל תסג גבול עולם"
* כתב הטז: "בפי העולם מרגל עכשיו שאין לנו רשות הרבים.. ועל כן המחמיר יחמיר לעצמו ואין בידו למחות למה שנוהגין עכשיו כאותן הרבים שמקילים"
* החזו"א כתב שבמקומות שיש שטחים רקים מחוץ לעיר הדבר נחשב כקרפף הפוסל את העירוב "ונהגו העולם להקל"
* שאלו פעם את החזון איש: מדוע אם אתה סובר שהעירוב בבני ברק פסול, אתה מתיר לתקנו על ידי גוי בשבת? והוא ענה שכדי שכל המטלטלים לא יחשבו כמחללי שבת בפרהסיא יש לתקן גם עירובים פסולים.
* נפסק להלכה "הולכים אחר המיקל בהלכות עירובין ואבילות"
ועוד.. ועוד..
לסיכום לקראת סיום..
יש לעשות כל מאמץ שיהיה עירוב מקסימלי, אך גם עירוב שלא מגיע לכך.. ורבים הם.. אין להמנע מלהקימם ולתקנם..
כשם שנביאים התירו.. לשאוב ביום טוב גם כשהיה סיבה לאסור..
ומנהג אבותינו לטלטל גם כשהיה מקום לערער..
נ.ב. כמובן שהנאמר רק במקרים שאכן יש היתכנות הלכתית כל שהיא לסמוך על העירוב וד"ל.
