"תפיסת יד"
מושג בעירובין דף פה
"תפיסת יד"
מבואר במשנה שאם לבעל הבית יש תפיסת יד בבית שהשאיל או השכיר בחצר, אין הדייר אוסר עליו. דנחשב הדבר כאילו בעל הבית והשוכר גרים יחד.
אציין כמה דגשים בהלכה זו:
א. לשיטת המחבר גם אם יש דיירים נוספים בחצר, הדירה של בעל הבית והמקומות בהם יש תפיסת יד נחשבים כבית אחד.
לשיטת הרמ"א רק אם אין עוד אנשים בחצר אלא רק בעל הבית והבתים שהשאיל או השכיר שיש לו בהם תפיסת יד (וכן במקרה שהעירוב מונח באחד מן הבתים הנ"ל גם אם יש דיירים נוספים)
ב. החזו"א כתב שלמחבר הנ"ל גם בבעל בית גוי או מומר, וכן שוכר גוי או מומר יועיל תפיסת יד. אך לרמ"א תפיסת יד מועילה רק ביהודי שאינו מומר. וסיים דיש להקל כשולחן ערוך.
ג. לא מועיל תפיסת יד בבית שאינו בבעלות של בעל החפץ, או שהבית מושאל או מושכר לו.
ד. תפיסת יד הכוונה להנחת חפץ בבית הדייר (ולא מועיל רק זכות להניח חפץ) ורק אם יש לו רשות לכך. אך אם הניח בכח, או שלא מיחו בו - אך אין רשות לכך.. לא מועיל.
ה. רק חפץ כבד שאינו ניטל בשבת מחמת כובדו, (י"א חפץ שצריך להרימו בשתי ידיים. וי"א חפץ שאין רגילות להרימו מחמת כובדו. וי"א חפץ שצריך שני אנשים להרימו)
כמו"כ בבעל בית יהודי מועיל הנחת חפץ שהוא מוקצה.
ו. חפצים שמושאלים או מושכרים לדייר אינם נחשבים תפיסת יד
ז. אם בעל הבית גר ממש עם הדייר, גם ללא חפצים מועיל. דאין לך תפיסת יד גדולה מזו.
ח. צריך תפיסת יד בכל מקום אכילה. אם הדייר אוכל כל פעם בחדר אחר, צריך תפיסת יד בכל חדר.
ט. *תפיסת יד מועילה רק אם בעל הבית נמצא בשבת בחצר. אך אם לא שובת בחצר אין מועיל תפיסת יד. (בעיר שיש עירוב כולה נחשבת חצר אחת)
היכן זה פוגש אותנו?
בדרך כלל דנים בהלכה זו בבתי מלון / בתי חולים / ישיבות.. שיש להנהלה חפצים בחדרים.
אך כיוון שבדרך כלל הבעלים לא נמצאים שם בשבת, וכן החפצים מיועדים לשימוש הדייר ולא לאחסון של בעל המקום - אין מועיל תפיסת יד.
"תפיסת יד"
מבואר במשנה שאם לבעל הבית יש תפיסת יד בבית שהשאיל או השכיר בחצר, אין הדייר אוסר עליו. דנחשב הדבר כאילו בעל הבית והשוכר גרים יחד.
אציין כמה דגשים בהלכה זו:
א. לשיטת המחבר גם אם יש דיירים נוספים בחצר, הדירה של בעל הבית והמקומות בהם יש תפיסת יד נחשבים כבית אחד.
לשיטת הרמ"א רק אם אין עוד אנשים בחצר אלא רק בעל הבית והבתים שהשאיל או השכיר שיש לו בהם תפיסת יד (וכן במקרה שהעירוב מונח באחד מן הבתים הנ"ל גם אם יש דיירים נוספים)
ב. החזו"א כתב שלמחבר הנ"ל גם בבעל בית גוי או מומר, וכן שוכר גוי או מומר יועיל תפיסת יד. אך לרמ"א תפיסת יד מועילה רק ביהודי שאינו מומר. וסיים דיש להקל כשולחן ערוך.
ג. לא מועיל תפיסת יד בבית שאינו בבעלות של בעל החפץ, או שהבית מושאל או מושכר לו.
ד. תפיסת יד הכוונה להנחת חפץ בבית הדייר (ולא מועיל רק זכות להניח חפץ) ורק אם יש לו רשות לכך. אך אם הניח בכח, או שלא מיחו בו - אך אין רשות לכך.. לא מועיל.
ה. רק חפץ כבד שאינו ניטל בשבת מחמת כובדו, (י"א חפץ שצריך להרימו בשתי ידיים. וי"א חפץ שאין רגילות להרימו מחמת כובדו. וי"א חפץ שצריך שני אנשים להרימו)
כמו"כ בבעל בית יהודי מועיל הנחת חפץ שהוא מוקצה.
ו. חפצים שמושאלים או מושכרים לדייר אינם נחשבים תפיסת יד
ז. אם בעל הבית גר ממש עם הדייר, גם ללא חפצים מועיל. דאין לך תפיסת יד גדולה מזו.
ח. צריך תפיסת יד בכל מקום אכילה. אם הדייר אוכל כל פעם בחדר אחר, צריך תפיסת יד בכל חדר.
ט. *תפיסת יד מועילה רק אם בעל הבית נמצא בשבת בחצר. אך אם לא שובת בחצר אין מועיל תפיסת יד. (בעיר שיש עירוב כולה נחשבת חצר אחת)
היכן זה פוגש אותנו?
בדרך כלל דנים בהלכה זו בבתי מלון / בתי חולים / ישיבות.. שיש להנהלה חפצים בחדרים.
אך כיוון שבדרך כלל הבעלים לא נמצאים שם בשבת, וכן החפצים מיועדים לשימוש הדייר ולא לאחסון של בעל המקום - אין מועיל תפיסת יד.
