הלכות עירובין - קרפף

קרפף הוא מקום מוקף מחוץ לעיר המיועד לאכסון עצים. תקנו חכמים שגם מקום המוקף במחיצה כדין ונחשב מן התורה כרשות היחיד – אין לטלטל בו אלא אם "מוקף לדירה" – כלומר מוקף לצרכי מגורים. אך לשימושים אחרים בגודל מסויים של שטח – אסור לטלטל משום שדומה לרשות הרבים ולכרמלית.[1] קרפף הוא רק אחד מן הדוגמות המוזכרות בגמרא, אך משתמשים במילה זו כשם כולל לכל מקום שאינו מוקף לדירה.
הלכה זו נוגעת לרוב העירובין כיום. כמעט כל עירוב מקיף בתוכו שטחים גדולים, שבחלקם אינן מוגדים כמקום המוקף לדירה. שטחים אלו אסורים בטלטול. ואם המקום האסור אינו מוקף מחיצה אלא פרוץ שלאר חלקי העיר – כל העיר אסורה בטלטול משום "מקום הפרוץ למקום האסור"
בדינים אלו יש לברר מהו נחשב דיורין? מה גודל השטח האוסר? כיצד ניתן להכשיר קרפף לטלטול ועוד..
 
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כג עמוד א
"משנה. ועוד אמר רבי יהודה בן בבא: הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, המוקפות גדר גבוה עשרה טפחים - מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר. רבי יהודה אומר: אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה מטלטלין בתוכה.
רבי עקיבא אומר: אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים
רבי אליעזר אומר: אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת - אין מטלטלין בתוכה.
רבי יוסי אומר: אפילו ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה"
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כג עמוד ב
"איתמר, אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. ורב ביבי אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי עקיבא. ותרוייהו לקולא"
 
העולה מדברי הגמרא ששטח המוקף שאין בו דיורין, כגון גינה (גינת ירק) או קרפף (שטח המיועד לאכסון עצים וכד') לשיטת רבי עקיבא, עד גודל של 70 אמה ושיריים (ועוד) על 70 אמה ושיריים מותר לטלטל בו, גם אם אין בו בית דירה – יותר משטח זה אסור.
שיעור זה בתנאי שהיחס בין האורך לרוחב הוא עד פי שניים, אך אם האורך יותר מפי 2 מהרוחב אסור לטלטל אף בפחות מהשיעור הנ"ל.
וכך נפסק בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שנח
"כל היקף שלא הוקף לדירה, כגון גנות ופרדסים ובורגנים שאינם עשוים אלא לשמור בתוכן, אסרו חכמים לטלטל בתוכה יותר מד' אמות אם הוא יותר מסאתים; אבל אם היא סאתים, שהוא שיעור ע' אמה וד' טפחים על ע' אמה וד' טפחים, מותר לטלטל בכולו בין שהוא מרובע בין שהוא עגול או אריך וקטין,  ובלבד שלא יהא ארכו יותר משנים ברחבו אמה אחת; ואם הוקף לדירה, אפי' יש בו כמה מילין, מותר לטלטל בכולו"
 
בית דירה – מהו?
מצינו בגמרא התייחסות מפורשת למספר מקומות ושימושים שונים: (ניתן לדלג לסיכום שאחר המקורות)
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יח עמוד א
"אמרו לו: לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף (ולא לפסי ביראות). אבל אם היה דיר או סהר או מוקצה או חצר - אפילו בית חמשת כורין אפילו בית עשרה כורין מותר"
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כג עמוד ב
קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה, נזרע רובו - הרי הוא כגינה, ואסור. נטע רובו - הרי הוא כחצר, ומותר.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כד עמוד א
אמר רב כהנא: רחבה שאחורי הבתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. ואמר רב נחמן: אם פתח לו פתח - מותר לטלטל בכולו, פתח מתירו.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כד עמוד א
קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה ונתמלא מים, סבור רבנן למימר כזרעים דמו - ואסיר. אמר להו רב אבא אבוה דרב בריה דרב משרשיא: הכי אמרינן משמיה דרבא: מים כנטעים דמו, ושרי. אמר אמימר: והוא דחזיין לתשמישתא, אבל לא חזיין לתשמישתא - לא. אמר רב אשי: ודחזיין לתשמישתא נמי לא אמרן אלא שאין בעומקו יותר מבית סאתים, אבל אם יש בעומקו יותר מבית סאתים - אסור. ולאו מילתא היא, מידי דהוה אכריא דפירי.
 
 
העולה מדברי הגמרא במקורות הנ"ל:
בית דירה:
  1. דיר (של בהמות מחוץ לעיר – הנועד למרעה)
  2. סהר (מקום לבהמות בתוך העיר)
  3. מוקצה / רחבה שאחורי הבתים (נועד לאכסון של חפצים לשימוש תדיר, אך פחות תדיר מחצר קדמית)
  4. חצר (קדמית – המשמשת לשימושים שונים ככביסה, אכסון, ועוד)
  5. מטע (של עצי פרי במקום מגורים)
  6. פסי ביראות  (עמודים המוצבים בסמוך לבאר מים, לצורך שתיית האדם והבהמות)
 
לא מוקף לדירה:
  1. גינה (של זרעים – ומקפידים שלא לדרוך שם כדי לא לקלקל את הזרעים)
  2. קרפף (שטח מחוץ לעיר לאכסנת עצים לתקופה ארוכה, ולא לשימוש יומיומי)
  3. מקום מלא מים (עמוקים במידה שלא מאפשרת שימוש במקום)
 
ולפי זה ישנם 4 דרגות, לשימושים שונים כדי להגדיר האם המקום נחשב כבית דירה ומותר לטלטל בו אף יותר מבית סאתיים, או שאינו נחשב כבית דירה ומותר לטלטל בו רק עד שיעור של בית סאתים:
  1. מקום דיורין – מקום שמשמש לשימושים המשמעותיים של אדם במקום מגוריו, כגון אכילה ושינה. בביאור הלכה כ' שהטעם בפסי ביראות משום שהמקום משמש את האדם לשתיה משמע שמקום אכילה מספיק בשביל להגדיר בית דירה. ובחזו"א[2] כתב מקום לינה אך במקום אחר כתב שגם מקום אכילה וכדלעיל. ולפי"ז גם מסעדה ואולם המשמשין לאכילה נחשבים לבית דירה.
דירה זמנית – דירה המשמשת רק בתקופה מסויימת כגון בית נופש, כתב רע"א שנחשב בית דירה[3] - והוסיף בחזו"א שיתכן וגם אם לא ראויה למגורים בחורף, גם בחורף תחשב כבית דירה.
דיורין מוכרחים – כגון שומר הנמצא בביתן שמירה, כיון שאינו רוצה להיות שם כדי לגור, אלא מוכרח לשמור שם וחלק בתנאי העבודה הוא מקום לאכילה ושינה – אינו נחשב כבית דירה.
דירת בהמה – דיר, רפת וכד' נחשבים כבית דירה – מצינו כמה טעמים בראשונים:
  • – משום שאדם נכנס לשם באופן תדיר, כי להאכיל / לחלוב וכו'
רבינו חננאל – משום שהרועה דר שם.
  • – דירת בהמה גם נחשב דירה לענין זה.
(בבה"ל בריש סימן שנח נשאר בצ"ע למעשה בטעם דיר וסהר)
גן חיות – בזמנינו גן חיות שאנשים מטיילין בו ונעשה לשימוש אדם, אין אנו נזקקים למחלוקת הנ"ל ושייך לקטגוריה הבאה, ובמדיה והוא פתוח לדיורין (או נמצא בתוך שטח העירוב אינו כקרפף.
  1. מקומות טפלים לבית (בדרגות שונות)– מוקצה, חצר, ורחבה המוזכרים בגמרא. וכגון חצרות, מבואות, מחסנים, גינות משחק, מגרשים, עצי פרי וכד' המשמשים את האדם, ונועדו לאפשר מגורים נוחים, נעימים וכד'. אך מקומות אלו נחשבים כבית דירה רק בתנאי שיש פתח בין הבית למקומות אלו, ובשעת בניית החצר או המחסן היה כבר פתח בבית לצד החצר וכד' – כיון שהם טפלים למגורי האדם.
 
רחובות וגינות משחקים  - נכללים במקומות הנ"ל, ולמרות שהבית לא פתוח לגינה ולרחוב, אך כיוון שרחוב זה משמש את הרבים, צריך שהשטחים הציבוריים יהיו פתוחים למקומות אלו. ומה שצריך פתוח לבית הוא רק בבית וחצר של אדם אחד, כדי להגדיר שיש שימוש תדיר בחצר צריל שיהיה פתח.
ולפי זה גינות מחוץ לעיר שאינם פתוחות וטפלות למגורי האנשים אסורים בטלטול גם אם מוקפות מחיצה. ובתוך העיר נהגו להקל (גם כשאין עירוב במידה והגינה מוקפת) ונראה שכל מה שבשטח המגורים נחשב כבטל וטפל לבתים.
 
  1. מקומות שאינם טפלים לבית כגון מחסן לאכסנה לזמן ארוך, פרדסים, רחבה ללא פתח לבית, מגרשים ריקים וכד'
 
  • – בסימן שנח סעיף א' כתב השולחן ערוך כגון "גנות ופרדסין" שאינם נחשבים בית דירה. ובסעיף ט' הביא את דברי הגמרא שאם נטע את רוב החצר אינם מבטלים את פ"א שיש שני סוגי פרדסין:
  1. אילנות פרי הנטועות בחצר בית, והבית נותן את שם הדירה לחצר. עצים אלו לא מבטלים את הדירה. וכפי שביאר במשנ"ב ס"ק ה' שאנשים נוטעים אילנות כדי להסתופף בצילן.
  2. פרדס שאינו סמוך לבית מגורים, אלא מטע פירות, והגדר נועדה כדי לשמור על העצים והפירות אין להם כח ותוקף להגדיר את המקום "בית דירה"
ולכן בכל מקרה של עצי פרי נצטרך לבדוק האם עצים אלו משמשים את האדם לנוי או צל או מקום לטייל בו, אם לאו.
בית קברות – נחלקו הפוסקים הם בית קברות שאינו משמש כדיורין לאדם, אלא רק שימוש מועט האם נחשב כקרפף או לא.
בית כנסת – בפרי מגדים כתב שבית כנסת בתוך העיר אינו נחשב כקרפף משום שאנשים משתמשים בו תדיר. אך בית כנסת מחוץ לעיר שרק מתפללים בו נחשב כמקום שאינו מוקף לדירה.
  1. מקום המופקע משימושי דירה –  גינה זרועה או מקום מלא מים המוזכר בגמ' ובשולחן ערוך סימן שנח סע' א' - כגון מקום זרוע בזרעים שמקפידים לא לדרוך שם כדי לא לגרום נזק לזרעים. או מקום מלא מים שאי אפשר להשתמש בו – ודאי שאינו נחשב כבית דירה ואסור לטלטל בו אם שטחו יותר מבית סאתים.
בקטגוריה זו ישנם כמה סוגי קרפיפות:
  1. מקום שאי אפשר להשתמש בו בעקבות מעשה האדם כזריעה – לכו"ע נחשב כקרפף.
  2. מקום שמקפידים שלא לדרוך בו אך נועד לנוי כגון ארוגת פרחים – מחלוקת.[4]
  3. מקום שאי אפשר ללכת בו אך לא נעשה בכוונה כגון קוצים / שיחים שגדלו – מחלוקת.
  4. מקום שאפשר ללכת בו – אך אף אדם לא משתמש בשטח זה שטחים פתוחים מחוץ לעיר לא שמישים – מחלוקת.
קוצים  - הדבר הנפוץ ביותר בעירובין הוא שטחים של קוצים או שיחים שאי אפשר ללכת בהם, או שאפשר לעבור בקושי רב, והמציאות מוכיחה שאף ילדים לא משחקים שם. ונחלקו הפוסקים בזה, יש שרצו להוכיח מזרעים שרק דבר שזרעו בכוונה, ומקפידים שלא ללכת בו. משא"כ קוצים. אך ממים מוכח גם שלא עשו זאת בכוונה, ולא מקפידים שלא ילכו בו, ונחשב קרפף.
ולפי"ז נצטרך לבחון כמים, שנפסק בשו"ע שמעל 10 טפחים נחשב כקרפף, ועד 10 טפחים עדיין מתמשים בו, ואם זה יהיה קוצים שאף אחד לא עובר בהם בשום אופן יחשב הדבר כקרפף. אך אם עוברים בו בזמנים מסויימים לא יחשב כרפף.
אתר בניה – הורו הפוסקים שכיון שגודרים את השטח ומקפידים שלא יכנסו לשם נחשב כקרפף אלא אם כן אנשים משתמשים בו לקיצור דרכם וכד', או שהתחילו לבנו יסודות ויש שכתבו שהתחילו לבנות קומה אחת דכבר נחשב בית דירה.
שטחים פתוחים – החזו"א כתב ששטחים פתוחים מחוץ לעיר שלא עוברים בהם נחשבים כקרפף, ומקובל שגם למחמירים כחזו"א דוקא שטחים בקצה העיר שלא הולכים בהם. אך שטחים בתוך העיר הסברא נותנת יעברו בהם במוקדם או במאוחר ולא נחשבים כרפף.
 
תנאים כדי להחשב מוקף לדיורין
כדי שמקום יחשב מוקף לדיורין צריך שיתקיימו בו שני תנאים:
  1. שיש בו מגורים בפועל (או אחד מן השימושים המוזכרים לעיל).
  2. שבזמן בניית המחיצות היו שם דיורין.
משום כך אם היו דיורין ונתבטלו חסר את תנאי 1 – ויהיה אסור לטלטל. וכן אן קודם הקיפו לא לשם דירה ולאחר מכן שינו את ייעוד המקום ודרין בו – אסור לטלטל עד שיבנו מחיצות חדשות, או שיפרצו את הקודמות ויסתמו לשם דירה.
 
שיעור בית סאתים
בית סאתיים הכוונה לשטח שאפשר לזרוע בו זרעים בשיעור סאתיים (שתי סאים).
שיעור המקום הנאסר בטלטול הוא כשיעור חצר המשכן שהיה 50/100 אמה
כשנהפוך אותם לריבוע מידות הריבוע יהיו 70 אמה ושני שליש אמה ועוד משהו (כאצבע) שהם 5000 אמה מרובעות.[5]
ובשיעורים שלנו: לר' חיים נאה 1150 מ"ר. ולחזו"א 1600 מ"ר. כלומר שטח של 34 מטר על 34 מטר נחשב כקרפף לשיטת ר' חיים נאה. ולחזו"א שטח של 40 / 40 מטר.
 
קרפף פחות מבית סאתים
כפי המובאר לעיל קרפף ששטחו קטן מבית סאתים מותר לטלטל בו. אך השולחן ערוך בסימן שנח סע' י' כתב:
"מי שיש לו גינה בחצירו, אם הוא רוב החצר, אפילו אין בה אלא בית סאתים לא יטלטל ממנו ומן החצר לבית. ואם הוא יותר מסאתים, לא יטלטל בה ובחצר אלא בד' אמות. ואם היא מיעוט החצר,  מה שיש בה יותר מסאתים אוסר כל החצר. ואם יש בה סאתים או פחות, אסור להוציא ממנה לבית"
כלומר גם קרפף הקטן מבית סאתים, עדיין נחשב לרשות שונה מרשות הבית, ואם הכלי שבת בבית מותר להוציאו לחצר אך לא לקרפף. וכן אין להכניס מהקרפף לבית[6]. ורק כלים ששבתו בחצר יהיה מותר לטלטל בין החצר לקרפף.
סעיף זה רלוונטי לכל החצירות הפרטיות שיש בהם שטח לא שמיש בעקבות קוצים שגדלו וכד', שאין להוציא מהבית לשטח זה. (וביחס לשאר החצר כשיש קרפף כזה, יש לחלק בין סאתיים בדיוק, לבין פחות מסאתיים, והאם הקרפף הוא רוב או מיעוט של החצר)
יש לציין שהבה"ל בסימן שנ"ט סע' א' ד"ה "רחבה"[7], ובסימן שע"ב סע' א' ד"ה "או"[8] כתב שבשעת הדחק יש להקל כראשונים החולקים על השו"ע, ומותר לטלטל כלים מהבית לקרפף פחות מבית סאתיים.[9]
 
סברות לקולא בזרעים
1.שיטת ה"דבר שמואל"
הבה"ל בסימן שנח סעיף ט' הביא את דברי תשובת דבר שמואל. בעירובין רבים מסתמכים על שיטה זו כדי להקל בשדות זרועים הנמצאים בתוך שטחי העירוב.
זה לשון הדבר שמואל:
"שאם אמרו שהזריעה מבטלת דירת הקרפף, אין לנו לדון ממנו שגם מקצת קרקע בבניינה והיקפה, שרוצים לכתחילה להניח מבפנים לחומה מקום הרווחה, חלקה אחת רחבת ידיים בלי שום בניין, לחיזוק שמירת העיר ולגיונותיה בשעת הצורך, כמנהג רוב העיירות הבצורות, באופן שאותו המקום הפנוי לא יקרא מבטל היקף הדירה, אלא אדרבה מאשר ומקיים שמו ותכלית כוונתו הרצויה להקיף ולשמור דדרית יושביה"
ייסוד דינו של הדבר שמואל הוא ספק של הרא"ש, דאולי זרעים מבטלים רק היקף של קרפף שהוקף לדירה. אך היקף של חצר ורחבה, שהדיורין שבו יותר משמועתיים, אין זרעים מבטלים את ההקף. ולכן הקל הדבר שמואל בחומת עיר שהיא הקף עוד יותר משמעותי מחצר. ולפי"ז כל עיר שמוקפת בעירוב העירוב משמש כמחיצה לכל העיר המלאה בדיורין, ואין הזרעים מבטלים אותה.
בבה"ל כ' שהרבה חולקים על הדבר שמואל, והוסיף בשם החכם צבי שאין להקל אלא בשעת הדחק.
אך גם לרוצים להקל כדבר שמואל – יש דעות שונות על איזה מקרה הוא דיבר:
  1. מדבריו משמע שמדבר על מקום שנעשה בו שימוש לשמירת העיר, ולא כשדות שלנו.
  2. יש שכתבו שדבריו רק על מקום שאם לא היו בו זרעים היו בונים שם בתים.
  3. יש שכתבו שדבריו רק בחומה, ולא בהיקף צורת הפתח.
  4. הבה"ל כתב שיש להקל בשעת הדחק דוקא כשאין מחיצות לקרפף, והחומה של העיר מקיפה את העיר ואת הקרפף. אך אם הקרפף מוקף מחיצות (שיש בהם פירצה) אין להקל.[10]
סברות נוספות לקולא
  1. יש שכתבו להקל בזרעים בעיר, שאין זרעים של יחידים יכולים לאסור עיר שלמה. (חומר בקודש)
  2. יש שכתבו שזרעים מבטלים רק כשנזרעו אחרי היקף המחיצה, אך אם הקיף כשהיו זרעים, אין הם מבטלים את ההקיף לדירה. (שו"ת דברי מלכיאל)
  3. יש שהקלו שזרעים של עכו"ם לא מבטלים הקיף לדירה. (שו"ת חלקת יעקב)
  4. יש שהקילו בזרעים שעלו מאליהם, ולא נזרעו בכוונה. (שו"ת דרכי יושר)
  5. יש שהקילו בזרעים שנזרעו לנוי. 
חשוב להדגיש שסברות אלו לרוב הפוסקים לא נפסקו להלכה – אך יתכן ובשעת הדחק שלא להכשיל את הרבים, ובצירוף סברות נוספות יש להקל. אך ודאי שיש להחמיר ולא לטלטל בעירובים אלו.
 
תיקון מקום שלא הוקף לדירה
מצינו בגמרא ובספרי הפסיקה שני אופנים עיקריים לתקן מקום שהוקף לא למטרת דיורין, וכעת יש בו דיורין. וכפי שנתאר לעיל לא די בדיורין עצמם, אלא צריך שהיקף השטח יתבצע לאחר שיש דיורין במקום.
פתרון א' – לבטל את המחיצה הקיימת ולבנותה מחדש – אך אין צורך לפרק או לשבור את הגדר כולה, אלא ניתן לבטל את המחיצה בשיטות שונות:
  1. לפרוץ יותר מעשר אמות במחיצה, ולסתום מחדש לשם דירה. (שו"ע סע' ב')
  2. לפרוץ בקרן זווית ארבעה טפחים, ולסתום לשם דירה. (חזו"א סימן פ"ח ס"ק ל"ד)
  3. יניח עפר לפני המחיצה ברוחב ד' טפחים, ובגובה שלא ישאר מחיצה יותר מי' טפחים מעל העפר. וסוללה זו תיהיה באורך יותר מי' אמות – ונחשב כפירצה. ויסיר את העפר לשם דירה. (רמ"א בשם תרומת הדשן.
  4. לעשות מחיצה חדשה באורך י' אמות, לפני המחיצה הקיימת. (שו"ע סע' ו')
פתרון ב' – לחלק את השטח בצורה כזו שלא ישאר בכל חלק שיעור בית סאתיים:
  1. יעשה תקרה שע"י פי תקרה תחלק את המקום לשניים.
  2. ניתן לבנות צוה"פ ולחלק את הקרפף.
  3. ניתן לפנות שביל בקרפף שיהיה מיועד לשימוש האנשים (וישתמשו בו בפועל) כך שלא יהיה שיעור ב' סאתיים ללא שביל.
 
זרעים שנתבטלו
הבה"ל בסעיף ט' ד"ה "הזרעים" דן האם התיקונים הנ"ל נצרכים רק למקום שהוקף שלא לשם דיורין וכעת אנו רוצים לשנות את הגדרת המקום, או גם במקום מוקף לדירה לזרעו בו ב' סאתים. כלומר האם זרעים ומים מבטלים את המחיצה לגמרי וגם כשיוציאו את הזרעים והמים נצטרך לפרוץ את המחיצה כנ"ל , או שההקיף של הדירה לא מועיל כל זמן שהם קיימים, וברגע שנוציא את הזרעים או המים – אין צריך לתקן את המחיצות. ומסקנתו דיש להחמיר ולפרוץ גם בחצר. (אא"כ הזרעים פחות מבית סאתים בחצר בלבד)
ולפי"ז אם היה שדה זרועה שביטלו אותה, או הקיפו אותה וכד, וכן אם שטח של 35/35 מטר המתלא מים בגובה מטר, והמים התייבשו, יש לתקן את המחיצות כנ"ל וראה פיסקה הבאה.
בעירובין שלנו..
בעירובין רבים יש בעיה של קרפיפות בדרגות שונות. ברוב המקרים העירוב קיים ולא תמיד ניתן להוציא את הקפיפות בקלות. חשוב שיהיה מודעות לדרגות השונות בחומרת הקרפף. אינו דומה שדה זורעה, לשטח פתוח שניתן ללכת בו, אף שבפועל לא הולכים בו. במקרה של קרפף חמור, יש להשתדל להוציא אותו מן העירוב, או להקיף אותו בצורת הפתח בכל צדדיו, כך שהעיר לא תיהיה פרוצה לקרפף, ויהיה אסור לטלטל רק בקרפף עצמו ולא בכל העיר.
וודאי בזמן שמתכננים עירוב חדש יש ליתן על כך את הדעת. בהרבה מקרים בקלות היה ניתן להוציא שטחים אלו מן העירוב, ורק בגלל שיקול כלכלי של מקים העירוב (להקיף שטח גדול) או שיקול פקרטי של נגישות להקמה או לבדיקה, הכניסו קרפיפות שיתכן ופוסלים את העירוב כולו.
בכל מקרה שהיה קרפף שבוטל, או ע"י שהקיפו אותו בצורות הפתח, או ע"י שבילים שחוצים את הקרפף וכד' – עדיין צריך לפרוץ את העירוב ולתקנו. דבר שפשוט מאוד לבצע בעירוב שלנו, יש להוריד חוט אחד כך שהעירוב נפסל, ולהחזיר את החוט לשם דיורין.
 
 
 
 
 
 
 

[1] משנ"ב סימן שנח ס"ק ה'
[2] סימן פ"ט ס"ק י"ז
[3] כדמוכח בפסי ביראות שלשיטת תוספות אסור לשתות מהם בשבת
[4] במאיר כתב בעירובין כד עמוד א: "ומ"מ יראה לי שהזרעים העשויים לטיול ולצאת לשם תמיד לטייל שם ולהריח אין אלו מבטלות מחיצות והיקף דירה הוא אף על פי שנזרע ומכאן יראה לי שרבים מקילין בכך בפרדסים הסמוכים לבתיהם" – בשואל ומשיב (ק ח"ג קל"א) ובדברי חיים (חלק ב' סעיף כח) החמירו.
[5] בטור מבואר שבחצר המשכן לא היו דיורין, ויש לעיין בזה. וכ' תוס שכל הלכות שבת נלמדים מהמשכן, ולכן לא לומדים מהעזרה והר הבית.
[6] ולא יועיל עירוב חצירות – משנ"ב ס"ק ע"ז.
[7] וז"ל "או שהוא פחות מבית סאתים ולא הוקפה לדירה אפילו לבית מותר לטלטל"
[8] וז"ל דלכתחילה בודאי יש להחמיר בזה כפסק השו"ע. ובשעת הדחק נראה דיש לסמוך ולהקל"
[9] וצ"ע מדוע לא ציין זאת בסימן שנח.
[10] ולפי"ז עדיף שלא להקיף את המקום הזרוע כלל, שמאשר להקיף בגדר או צוה"פ שיש בהם פירצה. או צוה"פ שלא תבדק במשך הזמן.
פועל על Coi
0
דף הבית טלפוןwaze