הלכות עירובין - מחיצות

 כפי שנתבאר כשאנו באים לערב, המטרה שלנו היא להפוך את המקום מרשות הרבים או כרמלית, לרשות היחיד.
בפנינו עומדות כמה אופציות כיצד לגדור את השטח:

גדר פיזית
  1. גדר
  2. תל המתלקט

גדר הלכתית
  1. צורת הפתח
  2. לבוד
  3. גוד אסיק
  4. עומד מרובה על הפרוץ
  5. פי תקרה
  6. עי' הערה[1]
נפרט בהמשך השיעורים כל גדר והלכותיה, אך ישנם הלכות שרלוונטיות לכל הגדרות כולם:
 
גובה

המקור בגמ' - גובה המחיצה נלמד מהארון והכפורת שהיו י' טפחים, והכרובים סככו מעליהם. (סוכה ד. א.) באופן עקרוני כל שיעורי שבת נמדדים באמה בת ששה טפחים, וכל טפח ד' אצבעות.

המקור בהלכה - פסק השולחן ערוך שולחן ערוך "איזהו רה"י, מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים" (סימן שמה סע' ב').
ישנם כמה מחלוקות בענין השיעורין, במידת הטפח, והאם זה אצבעות שוחקות או עצבות. השיעור המקובל ל 10 טפחים לשיטת ר' חיים נאה הוא 80 ס"מ, ולשיטת החזו"א 96 ס"מ, בפועל מחמת סיבות שונות יש להקפיד שכל מחיצה של עירוב תיהיה לפחות בגובה 100 ס"מ. ועדיף במידת האפשר שתיהיה 110 -120 ס"מ.
הסיבה לכך שאנו מוספים על הנדרש, מכמה סיבות:
  1. עירוב הוא ציבורי, ומחובתינו להחמיר ככל השיטות, ולדאוג שגם הדיירים המחמירים יוכלו לסמוך על העירוב.
  2. בנוסף יש להחמיר במידות לא מצומצות, כמבואר במסכת עירובין ד:
3.הנסיון מוכיח שהגובה לא נשאר כבתחילה, גם בגלל בלאי, או נזקי העוברים ושבים, וגם בגלל סחף של הקרקע שמגביהה את גובה הרצפה, ומנמיך את גובה המחיצה לשיעור הפסול לכל הדעות.
 
חוזק
המקור בגמ' – "אמר רב אחא בר יעקב: כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה - אינה מחיצה" (סוכה כד. א.)

המקור בהלכה:
  • "ויקשור הענפים שלא ינידם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה, אינה מחיצה" (שסב סע' א')
  • "או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד, ומילא בין האוירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם, הרי זו כשרה" (תרל סע' י')
לא נתבאר במפורש בשיטת השו"ע והמשנ"ב מהו שיעור התנודה כדי לפסול את המחיצה, ומהו הטעם לפסול זה, ומצינו בזה שתי שיטות עיקריות:

שיטת המשנ"ב – התנודה עצמה פוסלת, משום שמחיצה צריכה להיות יציבה וחזקה. (יש שביארו שעד תנודה של ג' טפחים המחיצה כשרה. ויש שהורו שכל נדנוד שאינו רעידה בעלמא יפסול את המחיצה.

שיטת החזו"א – שדוקא אם בזמן התנודה המחיצה נפסלת, כגון שגובהה פוחת מי' טפחים, או שמרוממת ג' טפחים מהקרקע. אך התזוזה עצמה אינה פוסלת.

מחיצה בצד מסתור רוח, ותנודה ע"י אדם.
ייסוד המחלוקת הנ"ל, האם הנדנוד הוא חסרון מהותי במחיצה שאינה נחשבת מחיצה ראויה, או חסרון נקודתי בזמן שהרוח מנידה את המחיצה, מחלוקת זו משליכה על נושאים נוספים:

למשנ"ב - אם המחיצה נמצאית בתוך בית וכד', שמסתירה את הרוח, למשנ"ב אנו נמדוד במידה והיא היתה במקום פרוץ האם היתה נדה ברוח מצויה, במידה וכן, המחיצה פסולה. וכמו"כ אם אדם מנדנד את המחיצה אין בכך חסרון מהותי במחיצה עצמה והיא כשרה.

לחזו"א – מפקפק בזה דאולי כל זמן שלא מתנדנדת בפועל הרי היא כשרה. (וברור שאם אדם מנדנד בצורה שהמחיצה נפסלת, הרי היא פסולה לכו"ע)
להלכה פשוט שאנו צריכים להחמיר כשיטת המשנ"ב. ולא להקל כחזו"א.

דוגמות מעשיות:
גדר יוטא, גדר רשת, עמודי עירוב, לחיים מקרטון או דיקט, צמחייה.
 
מחיצה לד' טפחים
ואלא הא דאמר רב יהודה: קורה ארבע מתרת בחורבה (עירובין פו.)
 
"ולהכי נקט ארבעה, דכי אמרת חודין יורדין וסותמין - יהא בין חלל המחיצות ארבעה, דמחיצה העשויה לפחות מחלל ארבעה - אינה מחיצה." (רש"י שם)
 
"ר"ל שאין צריך לעשות דוקא סביב כל רוחב הגזוזטרא אלא סגי כשיעשה המחיצות סביב הנקב שהוא רחב ד' על ד' טפחים דכל מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה" (משנ"ב סימן שנה ס"ק ג')
כלומר כדי שמחיצה מכל סוג שהוא, תקרא מחיצה, צריך שתגדור באחד מן הצדדים שטח של ארבעה טפחים לפחות.
הלכה זו מצוייה מאוד, כגון גדרות שהחלק התחתון שלהם נמצא בתוך חריץ צר, גובה המחיצה הכשרה יתחיל רק בנקודה בה יש 32 ס"מ פנויים לפני המחיצה. וכן בעמודי צורת הפתח (שיש להם דין מחיצה)  צריכים לגדור שטח של ד' טפחים. ונבאר בפרקים הבאים כל מחיצה לגופה.
 
הלכות נוספות
  1. ניתן לעשות מחיצה מחומרים שונים, כלים, בעלי חיים[2], איסורי הנאה, קרטון, דיקט, רשת, ועוד.. ובתנאי שייתקימו כל התנאים.
  2. מחיצה שנעשית מאליה, בין אם אדם עשה אותה שלא לשם מחיצה, בין אם נעשית בידי שמים, הרי היא מחיצה.
  3. מחיצה שאנו יודעים שתפורק, או תפול מכל סיבה שהיא, כל זמן שהיא קיימת – כשרה.
  4. ניתן לעשות מחיצה ע"י אנשים, פרטים שונים נצרכים לכך, ואין לעשות זאת אלא בשעת צורך ודחק.
 
סיכום:
  • יש אפשרות לגדור במחיצה פיזית כגדר / תל, ויש אפשרות לגדור במחיצה הלכתית כגון: לבוד, עומד מרובה, פי תקרה, גוד אסיק וכד'.
  • המחיצה צריכה להיות בגובה י' טפחים, חזקה ועמידה ברוח, וגודרת שטח של ד' טפחים.
 
 

  1. [1] ישנם מחיצות נוספות כגון פס ד' טפחים / שתי לחיים (ברוח רביעית בלבד) – לחי או קורה (במבוי בלבד) פסי ביראות (בבור מים לדבר מצווה בלבד) – אך כיוון שאינם מצויים כיום לא נלמד אותם במסגרת שיעורים אלו.
 
[2] קשורים – שלא ייברחו.
[3] יש שהחמירו ששיעור טפח הוא 7.5 ס"מ, ושיעור ג"ט 22.5 – במידת האפשר יש להחמיר, אך אין הדבר לעיכובא.
[4] הסברא היא, שבכל מבנה יש פתחים, ומה שמאפיין פתח, שהוא קטן מהשטח הסגור. אך כשיש יותר פירצה ממחיצה אי אפשר להגדירה כפתח.
[5] משנ"ב סימן שס"א ס"ק ח
[6] סימן שסא' ס"ק י
[7] סימן קיא ס"ק ד' ובמכתב.
פועל על Coi
0
דף הבית טלפוןwaze