הלכות עירובין - ארבע רשויות לשבת


בבואנו לערב רשויות שונות יש להגדיר כל רשות מה היא. מטרת ההכרות עם הרשויות השונות, כדי לדעת האם יש צורך בעירוב? האם איסור הטלטול הוא מדאורייתא או מדרבנן? האם ניתן לגדור בגדר הלכתית או שיש צורך בגדר פיזית?
מקור החלוקה לארבע רשויות נמצא בברייתא במסכת שבת דף ו. וכפי שהמשנ"ב מקדים בתחילת סימן שמה:
            משנה ברורה סימן שמה :
ארבע רשויות וכו' - אקדים לזה הקדמה קצרה. והוא הנה הוצאה מרשות לרשות הוי מכלל שאר מלאכות שאסרה התורה לעשות ביום השבת והוא ככל גופי תורה שנמסרו למשה מסיני. והביאו חכמינו ע"ז ראיה ג"כ מקרא דכתיב "ויצו משה ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא" אלמא דהבאה לכל אחד מרשותו שהוא רה"י לרשותו של משה שהיה ר"ה מפני שהיו רבים מצויין שם הוא בכלל מלאכה [רמב"ם ריש פי"ב] וה"ה דאסור להכניס מר"ה לרה"י
ויש עוד רשות שלישי ששמו כרמלית שהוא אינו בכלל ר"ה וגם איננו רה"י שאין לו מחיצות כדין רשות היחיד וכמבואר בסי"ד ומן התורה מותר להכניס ולהוציא ממנו לרה"י ולר"ה אבל חכמים אסרוהו כדי שלא יבוא להתיר עי"ז מרה"י לר"ה שאין הכל בקיאים בדיני מחיצות
ויש עוד רשות רביעי שנקרא מקום פטור וכדלקמן בסוף הסימן ומותר להכניס ולהוציא ממנו לכתחלה לרה"י ולר"ה וכמבואר הכל בסימן שמ"ו. הג"ה - רך מל - פי' כרמל הכתוב בתורה היינו שנמלל ביד ואינו לח ולא יבש לגמרי אלא כשמוללין אותו ביד הוא מתרכך לגמרי [ק"ע בשם הערוך בביאור הירושלמי]:

כלומר העולם מתחלק ל 4 סוגי רשויות, לכל רשות מאפיינים, ותנאים משלה:
  1. רשות היחיד
  2. רשות הרבים
  3. כרמלית
  4. מקום פטור
 
רשות היחיד
רשות היחיד אין הכוונה שטח של אדם אחד, אלא מקום שאינו פרוץ אלא תחום ומשמש למגורי אדם.
התנאים לרשות היחיד:
  1. שטח של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים[1].
  2. מוקף במחיצה הצמודה לקרקע, או סמוך לה בתוך ג' טפחים[2]. ומגיעה לגובה של לפחות עשרה טפחים.[3]
מאפיינים:
  1. השטח מעל הרשות הנ"ל עד הרקיע, נחשב כרשות היחיד.
  2. רשות היחיד יכולה להיות גם תלויה באויר או מונחת על גבי חפץ.
 
רשות הרבים
רשות הרבים היא שטח או דרך המיועד לשימוש הכלל, כגון: שווקים ורחובות, או דרכים העוברים מעיר לעיר. גדרי רשות הרבים נלמדים ממחנה ישראל במדבר. (כפי שהלכות שבת נלמדות מהמשכן) כלומר נבחן את הדרך שחצתה את מחנה ישראל, ועל פיה נקבע מהי רשות הרבים.
תנאים לרשות הרבים:
  1. רוחב הדרך צריכה להיות לפחות שש עשרה אמה.[4]
  2. שלא תיהיה מקורה בתקרה.
  3. שלא תיהיה חומה סביב, ואם יש חומה, שפתחי החומה יהיו מכוונים זה כנגד זה.
  4. יש אומרים שצריך שיהיו מצויים שם 60 ריבוא בני אדם (כפי שיעור גברי ישראל במחנה), ויש חולקים ומחמירים שגם במידה ואין 60 ריבוא, תחשב כרשות הרבים, ובתנאי שהתקיימו התנאים לעיל.
מאפיינים:
  1. תלוליות ושקעים ברשות הרבים, עד שיעור ג' טפחים נחשבים שחלק מקרקע הרשות. מעל ג' טפחים יש לבודקם בפני עצמם. (האם הם רשות היחיד, כרמלית, או מקום פטור)
  2. צידי רשות הרבים, כלומר קצוות הדרך שאין רבים הולכים שם בדרך הילוכם הטבעית מסיבות שונות[5], אינם נחשבים כרשות הרבים.
הרחבה בגדרי רשות הרבים, וכיצד לערב את רשות הרבים יתבאר בשיעור "רשות הרבים"
 
כרמלית
פירוש המילה כרמלית הוא שילוב של המילים: רך-מל, רך הוא דבר שאינו פריך. מל הוא דבר שאפשר למולל ביד. כלומר הוא גם רך וגם קשה. כרמלית היא רשות שהיא גם רשות היחיד, וגם רשות הרבים. ואם נדייק יותר, היא רשות שמדאורייתא היא אינה רשות הרבים, וחכמים אסרו בה טלטול כרשות הרבים.
תנאים:
שטחו לפחות ארבעה טפחים על ארבעה טפחים (כרשות היחיד), אך חסרים בו התנאים לרשות היחיד. (כגון שאין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים)  או חסרים לו את התנאים כדי שיהיה רשות הרבים. (כגון שהשטח מקורה בתקרה, או אין בו רוחב 16 אמה וכד')
מאפיינים
  1. האוויר שמעל גובה עשרה טפחים בכרמלית אינו ככרמלית אלא כמקום פטור.
  2. בכרמלית כלול כל מקום שחכמים אסרו בו טלטול גם אם הוא רשות היחיד מן התורה. (כגון "קרפף" שהוא רשות היחידף אך אינו מיועד להילוך, ושטחו יותר מבית סאתיים)
 
מקום פטור
תנאים:
כל מקום ששטחו פחות מד' טפחים על ד' טפחים (אפי אם הוא ארוך אך אין ברוחבו ד' טפחים), והוא גבוה או נמוך מרשות הרבים ג' טפחים[6] (כי אם לא, בטל הוא לרשות הרבים).
מאפיניים:
  1. השטח הנ"ל ברשות היחיד נחשב כרשות היחיד, כפי שנתבאר שרשות היחיד עולה עד לרקיע.
  2. השטח הנ"ל בכרמלית, נחלקו הראשונים האם דינו כמקום פטור, או ככרמלית.[7]
 
הלכות הטלטול בין הרשויות:
סימן שמו סע" א'
מן התורה אין חייב אלא במוציא, ומכניס, וזורק, ומושיט מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד; וחכמים אסרו מכרמלית לרשות היחיד או לרשות הרבים, או מהם לכרמלית; אבל מקום פטור, מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים, ומהם לתוכו.

דוגמות לרשויות השונות:
רשות היחיד – בית, בנין, חצר מוקפת גדר.
רשות הרבים – כביש בין עירוני, כבישים כגון בגין, איילון, גהה, וכד'
כרמלית – כביש מושב שיש רק כניסה אחת (אינו מפולש. אתר בניה, שטחים זרועים, רפת, וכד'
מקום פטור – עמוד בשפת המדרכה, קופות צדקה המונחות ברחוב וכד'
 
סיכום:
  • ישנם רשויות שנות – ובכל מקום יש לבדוק איזה רשות היא.
  • ארבעת הרשויות הם: רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית, ומקום פטור.
  • לכל רשות יש גדרים ומאפיינים שונים.
  • מן התורה אסור לטלטל בין רשות היחיד לרשות הרבים, חכמים אסרו טלטול לכרמלית, ולמקום פטור מותר לטלטל.
 
 
 
 
 

[1] 32 ס"מ לר' חיים נאה. 40 ס"מ לחזון איש.
[2] 24 ס"מ לר' חיים נאה. 30 ס"מ לחזון איש.
[3] 80 ס"מ לר' חים נאה. 100 ס"מ לחזון איש.
[4] כ 8 מטר.
[5] כגון שיש שם עמודים הנועדים למנוע חיכוך בכתלי הבתים, או יש כותל שנפל וכד'
[6] שטח כזה ברשות היחיד, נחשב כרשות היחיד, כפי שנתבאר שרשות היחיד עולה עד לרקיע.
[7] דמצא מין את מינו (ששניהם מותרים מן התורה) וניעור ודינו ככרמלית.
פועל על Coi
0
דף הבית טלפוןwaze